10 חודשי מאסר ליו"ר עמותת סיוע למשפחות נזקקות בצפון, בגין מעשה מגונה

פתח דבר

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של מעשה מגונה בכוח, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") כלפי הקטינה, כהגדרתה בהכרעת הדין, שהייתה באותה עת בת 17 שנים ו-4 חודשים.

הכרעת הדין מגוללת את המעשים ונסיבותיהם בהרחבה, ואין צורך לחזור על הדברים.

בתמצית יצויין כי הנאשם הזמין את הקטינה לנופש בן 4 ימים בתל-אביב בבית מלון, וזאת באישור אמה, ועל יסוד מצג שלקטינה תתלווה באופן צמוד סטודנטית המוכרת לה. ההזמנה הוצגה כחלק מסיוע, שהעניק הנאשם בשם עמותת סיוע, למשפחת הקטינה שסבלה ממצוקה כלכלית כבדה ולקטינה עצמה. בפועל לא נכחה הסטודנטית בנופש בבית המלון בחלק מהזמן.

בעת העדרה, כשהקטינה שהתה לבדה בחדר בבית המלון, נכנס הנאשם לחדרה של הקטינה בבית המלון, וביצע בה מעשים מגונים, שלא בהסכמתה, תוך שימוש בכוח.

כפי שנקבע בהכרעת הדין המעשים שבוצעו כללו נגיעה מספר פעמים בחלק העליון של מותני הקטינה, משיכתה בכוח מספר פעמים אל הנאשם והושבתה על רגלו, וכן משיכת הקטינה והשכבתה על הנאשם על המיטה. כמו כן, נגיעה בחזה הקטינה וליטוף החזה מעל הבגדים מספר פעמים, משיכת הגופיה מלמטה בניסיון להרימה, הסטת הגופיה מצד הכתפיה ונגיעה בחזיה, והכנסה חלקית של ידו, כשהקטינה מזיזה לו את היד. בנוסף, הנאשם ניסה להכניס יד למכנסי הקטינה, והצליח להכניס מעט את ידו תוך שהקטינה מסיטה את ידו.

הנאשם כפר לאורך כל ההליך במיוחס לו, והכחיש מכל וכל את ביצוע המעשים.

כפי שצויין בהכרעת הדין, תיק זה לא עורר שאלות משפטיות ביחס להגדרת העבירה, ליסודותיה ולאופייה, והצדדים לא נדרשו לפן המשפטי של העבירה. המחלוקת הייתה עובדתית - ראייתית. בכל הנוגע לארועים שארעו בחדרה של הקטינה הייתה זו מחלוקת חזיתית וגורפת. בסופו של יום לאחר שמיעת כל הראיות בתיק, שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר, כפי שפורט והובהר בהכרעת הדין, כי נעשו בקטינה מעשים מגונים ללא הסכמתה תוך שימוש בכוח, האמנתי לעדות הקטינה במלואה, ולא נתתי אמון בגרסת הנאשם, והנאשם הורשע.

מטעם הנאשם נשמעו ראיות לעונש, שבעה עדי אופי, שלהם היכרות אישית ומקצועית עם הנאשם החל מתקופת ילדותו ולאורך כל שנותיו. בנוסף הוצג לביהמ"ש סרטון באנגלית בקשר לפעילות עמותת הסיוע, וכן אסופת מסמכים, הכוללת מסמכים בקשר לפעילות הנאשם, תמונות המתעדות את הפעילות, מסמכים בנוגע לעברו הרפואי ומסמך נוסף באנגלית - נע/ 1 - 3. בין עדי האופי נכללה גם רעייתו של הנאשם, גב' רנדי קשי, שעמדה על סגולותיו ומעלותיו כבעל, אב, חבר קהילה ואדם, והדגישה את הסבל שעוברת המשפחה. ראיות אלה הצטרפו לראיות נוספות, שנשמעו והוגשו תוך כדי ההליך, בדבר פעילותו הפילנתרופית של הנאשם במסגרת עמותת עזרה לנזקק ובאופן אישי.

לאחר מכן טענו הצדדים לעונש.

ב"כ המאשימה טענה כי מדובר במעשה מתוכנן, תוך ניצול יחסי האמון והתלות, ושימוש במעשים הפילנתרופיים לקירוב הקטינה ומשפחתה. היא הדגישה את פער הגילים בין הנאשם לקטינה. ב"כ המאשימה עמדה על הקושי שבעדות הקטינה ואמה הן ביחס למעשים נושא האישום והן בחשיפת המצב הכלכלי והמשפחתי המורכב של משפחת הקטינה. היא עמדה על ההשלכות של המעשים על מצבה הנפשי של הקטינה. ב"כ המאשימה עתרה להשית עונש מאסר בפועל ממשי ומשמעותי, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי לקטינה.

ב"כ הנאשם טען כי בהתאם להכרעת הדין מדובר במעשה יחיד לא מתוכנן, והדגיש כי לא מדובר במעשים ברף חומרה גבוה. ב"כ הנאשם הדגיש את פעילותו של הנאשם ותרומתו האקטיבית לנזקקים בישראל, וסיועו לחמש מאות משפחות. הוא טען כי לא הייתה כל חריגה בטיפול במשפחת הקטינה יחסית למשפחות נזקקות אחרות. ב"כ הנאשם עמד על הרקע האישי של הנאשם בנעוריו מבחינה כלכלית ומבחינת מצבו הרפואי, על תפקודו הנורמטיבי לאורך כל חייו בכל מישורי החיים, כאב, בעל וחבר בקהילה היהודית. הוא הדגיש כי מדובר במעידה רגעית חד פעמית, וכי הנאשם נעדר כל עבר פלילי. ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בענישה צופה פני עתיד ובקנס.

שני הצדדים הציגו פסיקה ביחס לעבירות מין התומכת בטיעוניהם.

הנאשם ציין שהוא בן 62, עמד על פועלו הציבורי הענף, ועל אורח חייו הנורמטיבי.

הנאשם הדגיש כי הוא לראשונה בחייו בבית משפט, כי פסק הדין ילווה אותו תמיד, כי הוא ממשיך בפעילות הציבורית, ועתר לאפשר לו לחזור לארה"ב, שם מרכז חייו. ב"כ הנאשם ביקש לאחר הדיון לצרף דברים בכתב ועיינתי בהם.

דיון והכרעה

בעוד שהעבירה של מעשה מגונה היא עבירת עוון, שעונשה עומד על 3 שנות מאסר, ביצוע אותם מעשים בנסיבות שיש בהן משנה חומרה, ובין היתר בכוח, מגבש עבירה מסוג פשע. העונש הקבוע לעבירה של מעשה מגונה בכוח עומד על שבע שנות מאסר.

זה המקום להעיר, כי הצדדים אמנם לא נדרשו לעניין זה, אך בהתאם למצוות המחוקק, כקבוע בסעיף 355 לחוק העונשין, הרשעה בעבירות שנסיבותיהן מחמירות, לרבות בעבירה של מעשה מגונה בכוח, מחייבת הטלת מאסר שלא יפחת מרבע התקופה הקבועה בחוק, זולת אם מצא בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו כי יש הצדקה לסטות מעונש זה. למען שלמות התמונה יצויין כי בהעדר טעמים מיוחדים לפחות חלק מהעונש המינימלי העומד על 21 חודשי מאסר לעבירה הנזכרת, צריך להיות בדרך של מאסר בפועל.

הוראות אלה משקפות את החומרה החברתית היתרה המיוחסת לעבירות מין בנסיבות שיש בהן משנה חומרה, לרבות העבירה של מעשה מגונה בכוח.